בתקופה בה השתלות שיניים דנטליות הפכו לטיפול נפוץ, הופיע בקרב מטופלים רבים זיהום דלקתי של הרקמה המקיפה את השתל הקרויה "פריאימפלנטיטיס". תופעה זו, שעדיין נחקרת בקרב המומחים, מביאה לירידה ניכרת בצפיפות העצם ובמקרים קשים גם לדחיית השתל. כיום, קיימים מספר פתרונות ביניהם מספר פרוצדורות קליניות כמו הוצאת השתל או חיזוק העצם, עליהן ועוד נפרט במאמר הבא.
פריאימפלנטיטיס – הדלקת של מושתלי השיניים
פריאימפלנטיטיס הוא מצב דלקתי של סביבת השתל המוברג לעצם הלסת. מדובר בזיהום עמוק המוביל למצב של ספיגת עצם שמתבטא בהיחלשות וירידה בצפיפותה של העצם בסביבת השן. על אף שמקרים של ספיגת עצם נחשבים לנפוצים יחסית בשנים שלאחר השתלת השיניים, פריאמפלנטיטיס מקורה בזיהום שמתחיל בכתר השן המושתלת עצמה ומחלחל לסביבת השתל.
במילים פשוטות, פריאמפלנטיטיס היא בעצם הצורה המוחמרת של דלקות חניכיים הנוצרות בסביבת השן המושתלת בעקבות חדירתם של חיידקים שונים. בשונה מהשיניים הביולוגיות, במקרים של שן מלאכותית שבסיסה השתל, ישנם כיסים המאיצים את חדירת החיידקים לסביבת העצם.
תוצאה במקרה זה מתבטאת בשחיקה, היחלשות העצם וירידה בתפקודי הפה. הבעיה העיקרית היא שמאחר ומדובר בעצם מלאכותית, במקרים רבים של זיהומים מהסוג הזה המטופל כלל לא מרגיש זאת עד לשלב שבו מתחילה הירידה בתמיכת העצם בשן.
תהליך האבחון
ישנם מספר גורמי סיכון להתפתחות פריאמפלנטיטיס המצריכים הקפדה על היגיינה דנטלית ומעקב אחר שינויים בסביבת השתל . גורמים אלו עשויים להיות מחלת הסוכרת, עישון, היסטוריה של מחלות חניכיים רבות וטיפול הגייני לקוי.
עוד בטרם הפנייה לאבחון וטיפול, ישנם תסמינים העשויים להעיד על התפתחותו של זיהום והם: דימום או הפרשה דלקתית, נסיגת חניכיים הגורמת לחשיפת השתל ונפיחות וכאבים ממושכים בחניכיים בסביבת השתל.
עם הפנייה לגורם מומחה, יבוצע אבחון ראשוני שבסופו תיקבע חומרת הדלקת ואופן הטיפול המתאים בה. הבדיקה שמבוצעת על ידי רופא השיניים, כוללת צילום הבוחן את ספיגת העצם, בחינת הפרשות ודימום בסביבת השתל, עומק הכיס שדרכו חדר גורם הזיהום וניידות השתל.
אופן הטיפול
ההתייחסות הקלינית לספיגת עצם הנובעת מפריאמפלנטיטיס, תלויה במידה רבה גם במחזור חייו של השתל הדנטלי ובחומרת הזיהום. כך לדוגמה, אופן הטיפול בירידה בתפקוד העצם הנובע מתגובה פיזית להשתלה, יהיה שונה מנזק שנגרם לאורך שנים כתוצאה משתל קיים.
במידה ומדובר במקרה קל, ניתן לטפל באזור הדלקתי באופן חיצוני באמצעות ניקוי הכיס בין החניכיים לשתל והחדרת תרופות אנטי דלקתיות הפועלת באמצעות שחרור מושהה. ככל שמדובר בניקוי הדלקת ניתן גם לבצע פעולה כירורגית לניקוי פנימי של השתלים וחיזוק העצם.
ככל שמדובר במקרים בדרגת חומרה בינונית, ניתן לבצע פרוצדורות שונות שמטרתן שימור השתל. פעולות אלו כוללות, ניקוי עמוק של סביבת השן באמצעות צריבה כימית או ניקוי מכאני, השתלת עצם ובמקרים מסוימים גם השתלות חניכיים. מאחר ומדובר בפרוצדורות כירורגיות, אלו ייעשו רק במקרים בהם לא ניתן לטפל בספיגת העצם באופן מקומי בלבד.
כאשר מדובר בפריאמפלנטיטיס חריף במסגרתו ירידה ניכרת בתפקוד עצם הלסת, נדרשת הסרה של השתל הנגוע והשתלת עצם לסת. במקרים אלו, לא יוחזר השתל למקומו אלא שרק לאחר ריפוי וחיזוק העצם, יוכל המטופל לעבור השתלת שיניים במקום אלו שהוצאו.
לסיום, נאמר כי ספיגת עצם בסביבת שתלים דנטליים יכולה להימנע בקלות ככל שישנה שמירה על היגיינה דנטלית ומעקב אחר שינויים בסביבת השתל. אולם במידה ואתם מזהים תסמינים של זיהום העשוי להוביל לפריאמפלנטיטיס, פנו בדחיפות לטיפול רפואי.
