השלב האחרון בהשתלת שיניים הוא הרכבת הכתר – כותרת השן הנראית לעין שתפקידה חיתוך ולעיסה של מזון. האופן להרכבת הכתר יכולה להיות בהברגה או הדבקה כאשר שיטת ההברגה נחשבת לנפוצה ונוחה יותר. מדוע? הכול במאמר הבא.
שיקום קבוע בהשתלות שיניים
מבנה השן נחלק לשלושה חלקים שונים, כאשר השורש הוא עמוק ואינו נראה לעין וכותרת השן היא החלק הגלוי איתו אנו חותכים ולועסים מזון. על מנת שתוכל לעמוד בתפקודיה השונים, מצופה כותרת השן באמייל – רקמת מעטפת דחוסה המגינה על השן. כאשר מעטפת זו נפגעת, המענה הרפואי הוא ציפוי מלאכותי לכותרת השן הקרוי "כתר".
בכל הנוגע לטיפולי שורש או השתלות שיניים המצריכים יצירת מבנה חלופי לשן, ישנה גם הרכבה של כתרים. בהשתלות שיניים, מוכנסים השתלים הדנטליים אל עצם הלסת ולאחר ריפוי שאורך מספר חודשים, מורכבת כיפת מתחת שעליה לבסוף מורכב גם הכתר. בשוק קיימים כיום מגוון סוגים של כתרים העשויים חומרים שונים ביניהם חרסינה וזרקוניה, אשר מחירם משתנה בהתאם לאיכות החומר. בכל הנוגע לשיקום קבוע, מלבד תפקידו האסתטי של הכתר, ישנה חשיבות רבה גם לחומר שממנו עשוי שכן בסופו של יום הוא שיעניק לשתל את מראה השן ועיקר תפקודה.
שתל עם כתר הברגה
כפי שציינו, הרכבת הכתר היא השלב הסופי של השתלת השיניים. מלבד החומר ממנו עשוי, השיקום הסופי יכול שיעשה בהדבקה של הכתר על גבי השתל או בהברגתו. הדבקת הכתר, כחלק מפרוצדורת השתלת שיניים, נעשית באופן שבו לאחר קליטת השתל בסביבת העצם מודבק כתר השן אל בורג המבנה.
כתר הברגה לעומת זאת, מולחם לשתל באופן מכאני. כלומר, מוברג לשתל ולא מודבק אליו. עוד בטרם הרכבת הכתר, נדרשת תקופת קליטה של מספר חודשים לאחר הכנסת השתל. בחודשים אלו נבנות עצמות הלסת המקיפות את השתל, ובסוף התהליך הוא נקלט ומאפשר יציבות בתפקודי הפה השונים. מאחר ומדובר בשן מלאכותית שמיועדת לשימוש ארוך שנים, כתר מוברג מאפשר שליפה מהירה יחסית לשם החלפתו, תיקונו או ניקוי השתל. כל אלו תוך פגיעה מינימלית בו.
מחקרים רפואיים רבים בשנים האחרונות מצאו כי שיטת ההברגה נחשבת לעמידה יותר. כמו כן, ככל שכיוון ומיקום הבורג נבחנים בקפידה, גם התוצאה האסתטית לא נופלת מזו של הרכבת הכתר באמצעות הדבקה.
כתר עם הברגה או כתר עם הדבקה?
נקדים ונאמר שהספרות הרפואית ורופאי השיניים, אינם מעדיפים את אחת השיטות באופן חד משמעי. לכל אחת מהן היתרונות שלה והחסרונות שלה ושתי השיטות נחשבות לנפוצות ומקובלות בקרב רופאי השיניים. שתיהן דורשות תחזוקה שוטפת, בדיקה תקופתית אחת לחצי שנה, ואף צילום תקופתי על מנת לוודא שאכן לא מתפתחת תחלואה בסביבת השתל.
פרט לאופן הרכבת השתל, אחד ההבדלים העיקריים בין השיטות הוא שבעוד שהכתר דמוי השן מודבק בשלמותו, כתר בהברגה מוברג לשתל עצמו כאשר בחלקו העליון פתח שנסגר באמצעות סתימה לבנה. החיסרון בשיטה זו הוא בעיקרו אסתטי, שכן מיקום וכיוון מסוים עשויים לפגום בנראות של השן. אולם שיטה זו מאפשרת גם יציבות גבוהה יותר של השיקום ושל החלק המחבר בין השתל לשן עצמה.
יתרונות נוספים של הכתר המוברג נעוצים בעיקר בקלות ובנוחות שבהסרת השחזור, תיקונו וטיפולו. כמו כן, את התיקונים ופרוצדורות נוספות ניתן לבצע מחוץ לפיו של המטופל ואף להוציא את השתל לשם פעולות כירורגיות בסביבתו. מה שמפחית את הצורך שבפרוצדורה כואבת בפיו של המטופל ומאפשר עבודה נקייה יותר.
