אוסטאופורוזיס, או בשמו הנפוץ "בריחת סידן", היא מחלה המחלישה את העצם עד כדי שברים חוזרים באזורים שונים בגוף. הירידה בצפיפות העצם משפיעה גם על עצמות הלסת אליהן מוברגים שתלי השיניים. על אף שבמרביתם המכריע של המקרים עמידות העצם קריטית לקליטת שתלי שיניים, פיתחה הרפואה מספר דרכים לביצוע ההליך בחולי אוסטאופורוזיס הסובלים מפריכות של העצם.
במילים פשוטות – מהו אוסטאופורוזיס?
אוסטאופורוזיס, הוא מצב של דלדול העצם וירידה בצפיפותה עד כדי כך שמכות קלות בלבד עשויות להביא לשברים במפרקי הידיים, עמוד השדרה והירכיים. האוסטאופורוזיס או בריחת הסידן בשמה הנפוץ יותר, היא מחלה כרונית שתוקפת בעיקר נשים בגיל המעבר. פרט אליהן, אוכלוסיות הנמצאות בסיכון מוגבר הם מעשנים ואנשים בעלי היסטוריה משפחתית של אוסטאופורוזיס.
מסת העצם, עוברת שינויים רבים לאורך חיינו ונמצאת בבנייה ופירוק מתמידים. אם בגילאי ההתבגרות התחדשות העצם מהירה יחסית, עד לעשור הרביעי בחיינו מגיעה העצם לכמותה המירבית. היקפה המירבי של מסת העצם, תלויה במידה רבה בתורשה וגורמים סביבתיים ובתוכה גם התפתחות של בריחת סידן (אוסטאופורוזיס) בגילאים מאוחרים יותר. על כן, תזונה לקויה, גנטיקה או עישון עשויים להגביר את הסיכון ללקות באוסטאופורוזיס בגילאי המעבר.
הפתרונות הדנטליים למטופלים הסובלים מבריחת סידן
לא רק שאין מניעה במתן טיפולי שיניים לחולים הסובלים מבריחת סידן, אלא שבדומה לאוכלוסיות שונות הסובלות ממחלות רקע, ישנה דווקא חשיבות יתרה על הקפדה על בריאות חלל הפה בגלל גורמי הסיכון השונים להתפתחות זיהומים ומחלות נוספות. גם בכל הנוגע לפעולות כירורגיות-פולשניות, לא קיימת בספרות הרפואית מניעה גורפת.
כיום המענה לחולי אוסטאופורוזיס הוא טיפול באמצעות מתן תרופות המעכבות את פירוק העצם, זאת באמצעות בליעת כדורים או מתן עירוי ורידי. בהקשר זה, ניתן לחלק את טיפולי השיניים לשתי קבוצות – בעוד שטיפולים משמרים דוגמת ניקוי אבנית וסתימות מותרות ואף מומלצות, בכל הנוגע לפעולות כירורגיות ישנה זהירות רבה יותר . הסיבה לכך היא, שאחת מתופעות הלוואי של תרופות אלו היא סיכון מוגבר להופעה של נמק בעצם הלסת הנובע מפעולות פולשניות אשר גורמות נזק לרקמות. אולם, החדשות הטובות הן שהסיכון נוגע בעיקר לאלו המקבלים את הטיפול באמצעות מתן עירוי.
השתלת שיניים בחולי אוסטאופורוזיס
השתלת שיניים בקרב אוכלוסייה בסיכון מוגבר, כרוכה בבירור רפואי מקדים וקבלת תמונת מצב בנוגע לחלל הפה. בקרב חולי אוסטאופורוזיס, אין מניעה גורפת בביצוע בהחדרת השתל לעצם הלסת ככל שמדובר בפרוצדורה הנעשית כאשר חלל הפה במצב תקין וללא מחלות חניכיים. במידה ומדובר בחולים שעצמות הלסת שלהן לא מאפשרות קליטת שתל, יחל ההליך בבניית העצם מחדש (אוגמנטציה) ורק לאחר שאכן סביבת העצם תאפשר זאת, תבוצע השתלת השיניים.
כפי שציינו קודם, קבלת תרופות לטיפול בבריחת סידן באמצעות מתן עירוי, מעלה משמעותית את הסיכון לנמק בעצמות הלסת ועל כן, מטופלים אלו אינם יכולים לעבור הליך של השתלת שיניים. בהקשר למטופלים המקבלים את התרופות באמצעות כדורים, הפיתוחים הטכנולוגיים האחרונים בתחום השתלת השיניים, מאפשרים להם לעבור את הפרוצדורה הרפואית כמעט ללא תופעות לוואי. זאת באמצעות הליכים הכוללים פרוצדורה כירורגית זעירה שנחשבת לפולשנית פחות מפתרונות השתלת השיניים "הקלאסיים" ובכך מקטינה את היקף הפגיעה ברקמות.
נרגיע ונאמר שהשתלות שיניים הן הליך המבוצע באופן תדיר והן משפרות פלאים את איכות החיים של הסובלים מתחלואות דנטליות שונות. ככל שמבוצעות בסביבה סטרילית, בחולים שאינם בסיכון מוגבר להתפתחות נמק בעצם הלסת, סיכויי ההצלחה גבוהים ועומדים על למעלה מ-85%.
